כניסה למסגרת ושמירה על החיבור - חלק ב'

בפוסט הקודם כתבתי על יחס חיובי לשינוי, על הקשר בין אומץ מול שינויים לבין כניסה למסגרת ועל איך לתת לילדיכם את הכלים להסתכל לעתיד בעיניים ולשמור על אופטימיות. הפעם אני רוצה לדבר על הכניסה למסגרת מזווית אחרת, היא הזווית ההיקשרותית.


נזכיר - היקשרות היא הקשר החזק בין ההורה לילד אשר גורם לילד ללכת בעקבות הוריו (כמו אווזונים אחרי אמא אווזה), לשמוע בקולם, לראות בהם מודל לחיקוי ולרצות להיות טוב למענם. מנגד, אותה היקשרות היא זו שגורמת לנו, ההורים, להמשיך להתעורר אליהם בלילות, לבשל, לנקות, לעבוד ולאהוב אותם למרות המאמץ האדיר שההורות דורשת מאיתנו. עוד על ההיקשרות, איך מפתחים אותה ואיך מגנים עליה, כאן, כאן וגם כאן.

אצל ילדים צעירים בעיקר, היכולת לאחוז בהיקשרות למרות המרחק הפיזי עדיין לא התפתחה, ולכן פרידה פיזית היא גם הפסקה היקשרותית מאתגרת מאוד

היום נתמקד באחת התכונות המיוחדות ביותר של ההיקשרות – האפשרות להיות מואצלת. כאשר הילד שלנו מקושר אלינו, אנחנו יכולים לייצר עבורו היקשרויות תומכות, שהן קשרים עם מבוגרים אחרים שיוכלו ללוות ולהכווין אותם בהיעדרנו. היקשרויות תומכות הן אלו שיש לילדים שלנו עם סבא וסבתא, עם חברים קרובים של המשפחה, וגם – אם יש לנו מזל ואם פעלנו נכון – עם הצוות החינוכי שלהם (גננות, גננים, מורות ומורים).


עכשיו נדמיין את היום הראשון בגן – הילד נאחז לנו בכוח ברגליים, לפעמים מתבייש, לפעמים אפילו בוכה. מה קורה שם? למה הילד שלנו כל כך מתקשה לשחרר? הסיבה היא שכשילדים מגיעים למקום חדש (אפילו באותו מבנה, אפילו עם אותם ילדים) ואנחנו עוזבים, הם מאבדים את המגדלור שלהם, את העוגן שלהם בעולם. הם כמובן מבינים שאנחנו עדיין אוהבים אותם ושנחזור לקחת אותם בסוף היום, אבל מדובר באובדן לכל דבר, שאסור להמעיט בערכו. אצל ילדים צעירים בעיקר, היכולת לאחוז בהיקשרות למרות המרחק הפיזי עדיין לא התפתחה, ולכן פרידה פיזית היא גם הפסקה היקשרותית מאתגרת מאוד.


הדבר העיקרי שיכול לעזור לילד בפרידה מאיתנו, הוא אם הוא נשאר במקום שבו הוא מקושר לפחות למבוגר אחד אחר. ההיקשרות הזו יכולה לבוא לידי ביטוי במגוון דרכים, אבל העיקרית שבהן היא הנכונות להתנחם. כלומר, אם הילד שלנו בוכה כשאנחנו עוזבים, אבל כשהסייעת מחבקת אותו הוא מוכן לקבל ממנה נחמה, זה אומר שאנחנו בדרך הנכונה.


אז לקראת היום הראשון במסגרות, כמה עצות לשימור ההיקשרות ביננו לבין הילדים ברגעים של פרידה (אגב, זה רלוונטי לכל פרידה – כולל פרידה לשנת לילה. נסו את זה!) וכדי לעודד את ההיקשרות בינם לבין אנשי החינוך בחייהם.


צרו היקשרות ביניכם לבין הצוות

קודם כל, כשהילד שלנו מזהה שאנחנו מקושרים למישהו, הוא מזהה את אותו אדם כמישהו שניתן לבטוח בו. בימים שלפני הכניסה למסגרת, דברו על הגננת, מצאו נקודות דמיון בינה וביניכם ותארו אותה לילד ככל האפשר. בשבועות הראשונים וגם במהלך השנה, עשו מאמץ ליצור קשר אמיתי, חברי וכנה עם הצוות החינוכי – עבור הילד, וגם עבורכם. וודאו שהילדים שלכם חשופים לאמון שאתם נותנים בצוות, צרו קשר עין עם הסייעת בבוקר ודברו איתה קצת, הזכירו את הצוות בחיבה בבית, ובכלל, זכרו שהם הרבה יותר מחברים – אלו האנשים ששומרים על היקר לכם מכל.


תנו לגיטימציה (גם) לרגשות שליליים

כשהילד שלנו חווה קושי, אנחנו עלולים להתפתות לטאטא אותו מתחת לשטיח. "אל תבכי, תראי איזה כיף פה" או "אין ממה לפחד, הכל בסדר" וגם "מה אתה מתבייש? תראה איזה נחמדה הגננת!" – כל אלה משפטים ששוללים מהילד את הלגיטימציה לתחושותיו האותנטיות. נסו להחליף אותם במשפטים אמפתיים, כמו "באמת קשה להגיע למקום חדש, אני איתך כל עוד אתה זקוק לי", או "אני רואה שאתה חושש אבל גם שמח לפגוש חברים חדשים". הקושי שילדיכם חווה בכניסה למסגרת אינו מצביע על אופיו. הוא לא ביישן, פחדן או תלותי – הוא פשוט קשור אליכם וזקוק לכם. הוא פשוט אנושי.


אל תיעלמו

מתוך אותו רצון "להעלים את הקושי", הורים בוחרים לפעמים לעזוב כשדעתו של הילד מוסחת. לעולם אל תעשו זאת. זה אמנם מקל על הפרידה הנקודתית, אך יוצר נזק בטווח הארוך. פגיעה באמון של הילד תערער את ההיקשרות שלו אליכם, וכשההיקשרות המרכזית של הילד מתערערת, הוא לא מסוגל לחוות ביטחון בעולם. מזה עלינו להימנע בכל מחיר.


חכו לניצני היקשרות

כשניתן, הישארו עם הילד עד שיהיה מוכן לשחרר אתכם מרצונו. במידה והנסיבות לא מאפשרות זאת, הישארו לפחות עד שהילד מוכן לקבל נחמה ממישהו מאנשי הצוות. בהקשר הזה חשוב לבקש גם מהמחנכים להכיל את הרגשות והקשיים של הילד, ולא לנסות להעלים אותם באמצעות הסחות דעת או ביקורת.


חזקו את ההיקשרות העיקרית

קטנה לפני סיום: לפעמים נראה שהילדים הסתגלו נהדר למסגרת, אבל בבית – כאוס. בגן הם מתנהגים למופת, אבל אחר הצהריים הם משתוללים, מרביצים, מסרבים לישון וכולי. כשהמציאות מתערערת, הילדים שלנו בודקים את היסודות – הם רוצים שתוכיחו שההיקשרות שלכם חזקה ויציבה. זו שעת המבחן ההורית שלנו, ואני מזכירה את מושגי היסוד: אמפתיה, חיבור לפני חינוך ומציאת הכוונה הטובה.


שלכם,

מאיה

  • Black Facebook Icon
  • download
  • Black Instagram Icon
  • Black Facebook Icon
  • download
  • Black Instagram Icon